החקלאים בעוטף זועמים: "השריפות מזיקות יותר מהטילים"

בלוני התבערה הבעירו שוב את השדות הפתוחים בעוטף עזה. רוב השריפות אמנם לא גרמו לנזק, אך החשש מורגש היטב בקרב החקלאים בגזרה.

תחושות של ייאוש קיצוני במלחמה שלהם מול האש ומול רשויות המדינה לא מותירות בקרבם שבב אופטימיות. לדעתם, רק תגובה קיצונית תוביל להרתעה.

ביום שלישי פרצו יותר מ־20 שריפות, ולהן נוספו עוד ארבע אתמול, בשער הנגב ובאשכול. אחת מהן גרמה למור וייץ, מגדל לימונים ותפוזים מקיבוץ ניר עם, נזקי ענק: כמעט 400 עצים שנשרפו כליל והותירו 10 דונם של אדמה חרוכה. "בעוד כשלושה חודשים מתחילה שנת השמיטה, ואנחנו לא יכולים לשקם את החלקה הזאת ולנטוע עצים מחדש", הוא מספר ל"ישראל היום".

לדבריו, "אכלנו אותה עכשיו לשנתיים. השריפות עושות הרבה יותר נזק מטיל. אי אפשר לכבות את השריפה כשהיא בוערת.

הוא מוסיף כי "יש גם את העצים שנפגעו מהחום של האש, ולא יהיה לנו יבול. זה עוד נזק שנוכל לגלות רק בעוד חודשיים". האתגר בשריפה בפרדס שונה משריפה בשדה חיטה, למשל, שבו אפשר לחצוץ, בעזרת כלים הנדסיים, בין מוקדי האש.

"הכבאים מחכים עד שהאש תרד מעט ורק אז מתחילים לכבות, וגם לא כל כך נתנו להם להיכנס לפה, כי זה קו ישיר לעזה", מציין וייץ. על תגובה מצד הצבא הוא הרשה לעצמו לגחך: "מה שהפציצו זה מקומות נטושים עם דיונות, כדי להראות ש'דין בלון כדין קסאם', אבל תכלס כלום. לא חשבתי לרגע שיהיה שקט.

ידענו שהתגובות ימשיכו להיות התגובות האלו, תושבי העוטף הם בסוף סדר העדיפויות".

"כל שריפה מציקה"

איתן שטרן מקיבוץ עלומים, מגדל חיטה ובטטות, חולק אותם רגשות. "אצלי הפעם לא נשרף, אבל כל שריפה מציקה לי כי אני יודע איך מרגיש אותו חקלאי שאצלו נשרף. אני גם עברתי את זה", הוא מסביר.

"לא היו לי ציפיות מהממשלה ואין לי ציפיות גם עכשיו". לדבריו, "אם על כל בלון היו מורידים להם בניין, זה היה נפסק. אבל כיוון שזה לא המצב - זה יימשך. רק כוח, אין משהו אחר. זאת המציאות".

אבידע מחר, מנהל החקלאות מקיבוץ בארי, מציג את משבר החקלאים בעוטף: "בסוף אנחנו מתמודדים עם שריפות, ארבע שנים זה נמצא איתנו. יש לנו גידולי חיטה. בחודשים אפריל-מאי, אם אתה מגדל חיטה, אתה שואל את עצמך אם נגיע לקציר או לא נגיע לקציר. תמיד יש את ההתלבטות הזאת".

מחר מוסיף כי "רקטה או שריפה זה אותו דבר. עברנו כמה סבבים, צריך בסוף להכות בחמאס בכל הכוח. אם צריך לעשות מצעד דגלים - עושים מצעד דגלים.
לא שואלים אותם אם לעשות. ומגיבים בכל הכוח! אי אפשר להבליג".

לדבריו, "כדאי שיבינו שלכל דבר יש מחיר, גם אם העורף הישראלי יחטוף אחר כך. אבל לוודא שיש מחיר כבד לצד העזתי".

לצד האיום הבוער שמסתיים בתוך כמה שעות, החקלאי שנפגע פותח חזית חדשה, אך הפעם מול מוסדות המדינה. "מס רכוש צריכים לבוא להוכיח, למדוד. בשבילי זאת רק ההתחלה, זאת חזית חדשה שנפתחת עכשיו", הוא מציין.

"צריך להביא מומחה שלך כדי להציג עמדה מקצועית שלך מול שלו, לך תוכיח שבעוד חודשיים לא יהיה לך יבול - זה לא עובר חלק. עכשיו אני צריך עוד להילחם מול המדינה".

"'רוצים להתפרנס"

אבידע מבארי מסכם כי "אין ספק שהחקלאים בסוף רוצים לעבוד ולהתפרנס ולא להסתמך על מס רכוש. החיים לא קלים, ההתנהלות מול מס רכוש לא קלה, כל שנה זאת מסחרה שלא מתאימה למדינת ישראל. נשרף לחקלאי משהו? שלמו לו. גם ככה הוא בקושי שורד. פה זה כמו קזינו. שנה אחת אתה מרוויח - ארבע שנים אתה מפסיד".